1.המשחק הראשון הטוב ממש של ג'יימס הארדן העונה. רק כך יש להם סיכוי! (וזה לא בגלל השיפוט כפי שחשבנו, וההסבר בפניכם!)

סוף סוף ראינו אמש את ג'יימס הארדן שהיינו רגילים לראות. הוא עשה שיא עונה של 29 נק' והוסיף 8 אסיסטים ו-8 ריבאונדים בנצחון 98-105 על הפייסרס. המשחק היה יומייים אחרי שהארדן עצמו הודה שמשחקו אינו UP TO PAR לא בגלל השיפוט אלא בגלל שהוא עדיין לא הגיע לריהביליטציה מחלטת עם ההמסטרינג שלו.

במשחק נגד הפייסרס הוא נראה לראשונה העונה משחק ללא היסוס וללא חשש מפציעה חוזרת. היה זה ניצחון חשוב מאד לנטס, נציחון שהושג למרות החמצת 20 מ-26 שלשות.

כשה-NBA הודיעה שהשופטים לא ישרקו יותר פאולים על תנועות זריקה לסל שאינן 'טבעיות', כולם חשבו שג'יימס הארדן יהיה השחקן שייפגע מזאת יותר מכולם. הטענה על הארדן הייתה שהוא מחפש – וגורם למגע לא בדיוק טבעי – כדרך להגיע לקו.

ההתחלה הגרועה של הארדן העונה הייתה כאילו 'הוכחה' שהטענה בקשר אליו אליו נכונה. הנה הוא קולע 16.6 נק' בחמשת המשחקים הראשונים עם דיוק של 36%. ואז בא המשחק נגד הפייסרס בו הוא קלע 29 כשהוא קובר 16 מ-19 מהקו. השופטים לא שינו פתאום את צורת השיפוט. הם עדיין לא ציפצפו אם ראו תנועת זריקה שאינה טבעית.

אז מה קרה? כלום. ג'יימס פשוט אמר שהוא הרגיש, לראשונה, משוחרר מאימת פציעה חוזרת להמסטרינג והרגיש משוחרר לחלוטיןמ במשחקו. זאת הייתה הסיבה שהוא נתן ל-29 נק' ול-19 זריקות פאולים, ולא לשום שינוי נוסף בשיפוט.

אז הנה השאלה:

כמה מההתחלה החלשה של הארדן ניתן להאשים כתוצאה משינוי בהוראת ה-NBA לשופטים לא לקרוא פאולים על תנועות זריקה 'לא טבעיות'?

תתפלאו, אבל לא הרבה. כפי שפורסם ע"י טוד ווייטהד מ-SYNERGY SPORTS, הארדן לא נהנה מזריקות פאול מוגזמות כבר מהעונה שעברה כשהוא הצטרף לנטס, לפני הוראת ה-NBA לשופטים לשים לב לתנועות זריקה "לא טבעיות": ביוסטון הוא זרק 11.8 פאולים למשחק, ובנטס בשנה שעברה המספר ירד באופן דרמטי ל-7.3, באותו מספר דקות משחק. הסיבה: בנטס הוא לא מנסה לקלוע ב-ISOLATION אלא הוא משתתף במשחק קבוצתי עם שחקנים כקווין דוראנט וקלעים כג'ו האריס. לכן האסיסטים שלו גדלו מ-7.5 ל-10.9.

הסיבה הנוספת היא שג'יימס הארדן פשוט לא קולע טוב מאז שהגיע לנטס. הבעייה היא ההמסטרינג. לפי PBP STAT.COM הארדן DREW SHOOTING FOULS על MISSING SHOTS 99 פעם בעונה שעברה, או 12% מכל נסיונותיו, כולל השוטינג פאול הללו (שלא נחשבים כנסיונות זריקה). אם הארדן היה זוכה לשוטינג פאולס באותו קצב העונה, היו לו 11 MISSED SHOTS במקום ה-4 שישנן לו. בקיצור, הבעייה של הארדן עד עתה הייתי ירידה בכושר הקליעה. הוא מודה בכך וטוען שהוא יודע את הסיבה: ההמסטרינג. נגד הפייסרס הייתה זו הפעם הראשונה שהוא הרגיש חופשי לחלוטין מהפציעה. זאת הייתה הסיבה לירידה ביכולת הקליעה שלו ולא כל שינוי בשיטת השיפוט.

2. הייתכן שעד עתה ה-MVP של הלייקרס הוא כרמלו אנטוני?

הוא עלה מהספסל לקבור 6 מ-8 כדורים מאחורי הקשת, סיים עם 24 נק', והיה הרוח החייה שהביאה רוח חיים – ונצחון – ללייקרס. היה קלעי שקלע יותר ממנו – לברון ג'יימס עם 26 – אבל עם 1 מ-10 מאחורי הקשת.

כשכרמלו עולה עם מדי הלייקרס הוא נראה כאדם IN A MISSION. ניתן לראות בבודי אימאג' שלו שהוא מרגיש שהוא נמצא במין שליחות. השליחות היא להביא ללייקרס אליפות, ולעצמו טבעת שהיא הדבר היחיד שאין לו בכדורסל מקצועני.

3. האם לדאלאס מבריקס – ולוקה דונצ'יק מתחיל להיגמר הסיפור, בעוד שלמאמן ג'ייסון קיד הוא חייב להסתיים לפני שהוא מתחיל?

היה זה ההפסד השני המשפיל של המבריקס בעונה קצרה זו. ההפסד המביש הראשון היה למיאמי היט. היום פשוט לא מפסידים יותר ב-30 הפרש. אלא כנראה כשאתה מרביקס, והמאמן שלך הוא ג'ייסון קיד.

לוקה? נדמה לי שנמאס לו לקרוע את הת-ת ולהפסיד על 30.

אמנם זה רק משחק 5 של העונה אבל הייתה תקופת מבחן, ובעיות של חוסר מושג בספייסינג הן אסורות בליגה הטובה בעולם. המבריקס נראו נכנסים אחד בשני גם במשחק אמש וגם נגד מיאמי היט, והתוצאה? שתי מפלות.

4. לאן נעלמו היכולת – והכבוד העצמי – של הקליפרס?

תוך שבועיים ליפול מראש הפירמידה אל פי הפחת. מלבד פול ג'ורג' (42 נק') אף איש לא הופיע למשחק.

5. האם לטריי יאנג יש עוד מהלך מלבד להפוך ל-VILLAIN ('ילד רע'; שובב; מין בן בליעל; עארס) עוד יותר גדול מאשר הוא היום?

אני למדתי לחבב את טריי יאנג. למדתי לאהוד את אומץ ליבו ומוכנותו לקחת – תמיד – את הזריקה האחרונה.

על אומץ ליבו ומוכנותו להסתכן תמיד עבור כולם אין לי ספק. מה שאני לא בטוח הם מה הם חלקי המשחק בהם הוא עוד יכול להשתפר כדי להגיע לרמת סופרסטאר בכל משחק.

כאן אני חושש שאין לטריי יאנג הרבה מחוזות להגיע אליהם עם הזמן. הוא יישאר שחקן בעל מהירות בינונית וניתור בינוני. הוא ימשיך להיות מגן בינוני. אז מה הם שטחי המשחק בהם הוא יכול עוד להשתפר? באמת שאין לי מושג.

כי כפי שהוא, הוא תמיד יהיה שחקן טוב ומיוחד, עארס ברמות, אבל לא שחקן שיכול לקבוע בעצמו גורל משחקים. הערב, נגד פילדלפיה, זה נראה בצבעים טבעיים: טריי פשוט קטן מדי ולא מספיק אתלטי!

6. אולי אף פעם לא היה לוושינגטון ויזרדס שחקן כמונטרזל הראל: הר געש של אנרגיה (למעט קבוצות היה)

לוושינגטון ויזרדס היו שחקנים רבים שהפיזיות שלהם עזרה מאד לקבוצה: ראסל ווסטברוק. מרסין גורטאט. טרבור אריזה. קרון בטלר. אלה היו שחקנים שתרמו רבות לפרסונה של הקבוצה. אבל אף פעם לא היה להם שחקן כמו מונטרזל הראל שהאנרגיה שלו, הפיזיות שלו, והטרוף הטוטאלי שבמשחקו יכולים לשנות את העתיד של פרנצ'ייז שבסופו של יום, תמיד נשאר אבוד כשמדובר על נצחונות פלייאוף גדולים ואליפויות.

מי שהיה בסביבה בשנות ה-80 זוכר את אייזיה תומאס כמובן. הוא גם יצביע עליו כאחד שהביא לבד-בויז את האליפויות. אבל כל האינסיידרס יודעים שהיה אחד, רוני לי, ה-KAMIKAZE KID שזרק את גופו בכל הפרקט והיה גורם חשוב ביותר בהצלחת הקבוצה. בלייקרס של מג'יק היה אחד כזה: קורט רמביס.

מספריו של הראל בינתיים הם 19.2 נק' עם 9.4 ריב' ב-66% דיוק. הוא משדחק בינתיים רק 31 דקות למשחק, אבל הכוח והאנרגיה שהוא משקיע הם-הם שמביאים את כל האקסטזה בקשר אליו. ה-1-4 של הויזרדס הם תודות לו לא פחות מאשר תודות לכל אחד אחר, והוא-הוא המפתח להבאת הויזרדס העונה רחוק יותר מאשר הייתה בו שנים על גבי שנים.

אחרי הניצחון הלילה על הסלטיקס בהארכה הוא דיבר יותר מאשר בכל המשחקים גם יחד. הוא הרגיש מרומם כי הרגיש שהוא למעשה קנה את מקומו בחמישייה ומעתה יבוא גם גידול בדקות המשחק:

“I keep telling y’all all the time, Bradley’s the head of our snake, man,” Harrell said. “He’s the leader, on and off the court. He’s what makes us go, man. So I just try to keep him involved all the time I’m out on the floor. Whatever shot he feels like shooting, I feel like it’s a good shot. Whatever play he sees, I feel like it’s good. I feel like he can’t do nothing wrong in my eyes, honestly. Because G-Man’s been here for a long time, man. He’s been here for 10-plus years. That’s loyalty. And you want to just continuously put together great feelings, great vibes, everything about us coming into the game, letting him know he’s the head of our everything. … we’re going to ride with you, brah. Whatever you (do), good, bad, ugly, we’re going to ride with you. Simple as that.”

זה חתיכת נאום. זה מאיית מוכנות לעתיד רחוק עם הקבוצה.אני מחוכן להצהיר כבר עכשיו שעם מונטרזל הראל דקותיו של דני אבדיה תרדנה, אבל עם הראל הקבוצה מסוגלת ללכת רחוק. עם דני לא מדברים על תרומתו לקבוצה אלא מה תהיה תרומת הקבוצה אליו. עם הראל (וקייל קוזמה) זוהי אופרה אחרת לחלוטין. אתם מדברים ריצה עמוקה בפלייאוף. אגב, אבדיה לאת יכול לשחק 24 דקות ולקלוע רק 3. אם זה ימשיך ככה הוא יפסיק לראות את מס' הרב של הדקות שלמזלו הוא עדיין מקבל.